תיתי נ' המכללה הארצית להכשרה מקצועית סכנין בע"מ ואח'

החלטה

1. בפני בקשה לביטול פסק דין, שניתן נגד המבקשת בהעדר הגנה, ביום 5.12.12. כן בפני תגובה לבקשה, ותשובה לתגובה.

2. על פי פסק הדין חויבה המבקשת לשלם למשיב סכום של 70,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט, וזאת בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה ביום 30.5.07. על פי הנטען בכתב התביעה, המשיב יצא, כמורה ביה"ס, ללוות יום ספורט. במהלך יום הספורט פרצה קטטה בין תלמידים, במהלכה נפגע המשיב בפניו מאבן שהושלכה. בכתב התביעה נטען, כי המבקשת אחראית לנזקי המשיב, בין היתר, משום שלא דאגה למספר מספיק של מלווים, ביניהם מאבטח וחובש.

3. המבקשת הגישה בקשתה לביטול פסק הדין ביום 13.1.13. יצוין, כי פסק הדין הומצא לה ביום 13.12.12, ומאחר וה-12.1.13 חל ביום שבת, הרי שהבקשה הוגשה במועד.

לטענת המבקשת, עו"ד מטעמה פנה לב"כ המשיב וביקש ארכה להגשת כתב הגנה. ב"כ המשיב הסכים לכך. המבקשת פעלה להעברת הטיפול בתביעה למבטחת, וכאשר התיק הועבר לב"כ המבטחת הוא הבין, כי קיימת ארכה להגשת כתב הגנה. לטענת המבקשת, היה על המשיב להמציא לה עותק הבקשה למתן פסק דין, או לפחות ליידע אותה על כוונתו לבקש מביהמ"ש פסק דין בהעדר הגנה. לגופו של עניין טוענת המבקשת, כי לא חלה עליה אחריות לאירוע התאונה. המשיב הוא שהיה אמור להשגיח על התלמידים, והיא אינה אחראית לנזקיו בשל כך שלא שלחה עובדים נוספים, שישגיחו עליו.

4. המשיב אינו מסכים לביטול פסק הדין. לטענתו, אמנם פנה אליו עו"ד כל שהוא בשם המבקשת, וביקש ארכה, ובא כוחו אמנם הסכים למתן הארכה, אך זו לא היתה בלתי מוגבלת. הארכה שאושרה היתה עד ליום 30.9.12, חודש ימים לאחר תום פגרת בתי המשפט, והיא הותנתה בכך שהמבקשת תדאג להגיש בקשה מוסכמת למתן ארכה. פסק הדין ניתן למעלה מחודשיים לאחר מכן. לב"כ המשיב לא היו פרטי עוה"ד שפנה אליו בעניין, שכן הפנייה לא נעשתה בכתב. פסק הדין ניתן בחלוף כחצי שנה מהמצאת כתב התביעה לידי המבקשת.

5. כידוע, פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול על פי שתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק, מקום שמתברר כי נפל פגם במתן פסק הדין, וביטול על פי שיקול דעת בית המשפט.

כאשר מתברר כי פסק הדין ניתן על יסוד המצאה פגומה, הרי שהוא פגום, ושומה על ביה"ש לבטלו, מתוך חובת הצדק, אף מבלי לבחון משקלן של טענות המבקש וסיכויי הצלחתו (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397).

ככל שלא נפל פגם במתן פסק הדין, אפשר שיבוטל פסק הדין על פי שיקול דעת ביהמ"ש, כאשר לביהמ"ש נתון שיקול דעת רחב בעניין זה. על ביהמ"ש לבחון, ראשית, מהי סיבת המחדל שבעטיו לא הוגש כתב הגנה במועד, ושנית – אם יש בפי המבקש טענת הגנה, הראויה להישמע, ואם ביטול פסק הדין עשוי להניב למבקש תועלת.

אשר לסיבת המחדל, הרי שאם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה, או אי ההתייצבות לדיון, נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש, ואין מדובר בהבעת זלזול מופגן בביהמ"ש, הרי שביהמ"ש יטה לקבל את בקשת הביטול, ולברר את טענות המבקש לגופן (ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431, 438). מחדליו הדיוניים של המבקש יבואו על תיקונם באמצעות פסיקת הוצאות לטובת הצד שכנגד, תוך שביהמ"ש יעדיף להגשים את תכלית ההליך השיפוטי, ולא לשלול מצד להליך את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד (רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 47-48).

אולם עיקר המשקל יינתן לשאלה השנייה, קרי – סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך המשפטי. מי שמבקש ביטולו של פסק דין שניתן נגדו בהעדר הגנה אינו נדרש להוכיח את טענותיו בשלב זה, ודי אם יראה, כי יש בפיו הגנה אפשרית (ע"א 32/83 הנ"ל, 438).

6. בשים לב לשיקולים האמורים לעיל, ברי, כי דינו של פסק הדין להתבטל, על פי שיקול דעת ביהמ"ש.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי נתבקשה וניתנה ארכה להגשת כתב הגנה. מעט תמוהות הנסיבות הנטענות, בהן עו"ד שאיש מהצדדים לא ידע לנקוב בשמו פנה ובקש ארכה, והדבר לא הועלה על הכתב באופן כל שהוא. בדרך זו של התנהלות הצדדים לא ברור איזו ארכה אושרה, מתי היא מסתיימת, והאם היא תלויה בתנאים כל שהם.

צודק המשיב בטענותיו, כי לאחר אישור הארכה חלף פרק זמן ארוך ביותר, במהלכו לא הגישה המבקשת כתב הגנה, ולא טרחה לפנות שנית אליו או אל ביהמ"ש בבקשה למתן ארכה. סביר להניח, כי הארכה לא אושרה כ"שטר פתוח" כטענת ב"כ המשיב, ומכל מקום ברור כי ארכה להגשת כתב הגנה מסתיימת במועד כל שהוא.

מאידך, צודקת המבקשת בטענתה, כי לאחר שפנתה אל המשיב וביקשה ארכה להגשת כתב הגנה, ובכך גילתה דעתה כי היא מתכוונת להתגונן מפני התביעה שהוגשה נגדה, ראוי היה כי המשיב יידע אותה טרם הגשת בקשה למתן פסק דין, או – לכל הפחות – יציין בבקשתו למתן פסק הדין, כי המבקשת פנתה אליו, וכי אושרה ארכה. בהקשר זה יוער, כי לא חלה על המשיב חובה חוקית להמציא את הבקשה למתן פס"ד לנתבעת, וזאת לאור תקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיה – בקשה למתן פס"ד תידון במעמד צד אחד בלבד. יחד עם זאת, אילו ציין המשיב בבקשתו, כי אושרה ארכה, יתכן וביהמ"ש היה מוצא לנכון להורות על המצאת הבקשה למבקשת מטעם זה. דומה, כי היה בכך כדי לחסוך את כל הכרוך במתן פס"ד בהעדר הגנה, ודיון בבקשה לבטלו לאחר מכן.

מהמקובץ עולה, כי הטעם לאי הגשת כתב ההגנה במועד היה נעוץ בהסכמה בין הצדדים למתן ארכה להגשת כתב הגנה, אם כי הסכמה שתוכנה המדויק אינו ברור, והמועד בו היא מסתיימת אינו ברור אף הוא.

לגופו של עניין ברור, כי קיימת מחלוקת ממשית בשאלת האחריות לאירוע התאונה, כמו גם באשר לגובה הנזק שנגרם למשיב כתוצאה ממנה. שאלות אלו טעונות בירור, ונראה כי יש טעם בביטול פסק הדין, שכן בירור העובדות לגופו של עניין עשוי להביא לשינוי פסק הדין, שניתן בהעדר הגנה, על סמך טענות צד אחד בלבד.

בנסיבות אלה, בשים לב לאופיה של זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית, יש לאפשר למבקשת להתגונן כראוי מפני התביעה, ולא להותיר על כנו את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד בלבד, כאשר השאלה הנותרת היא שאלת ההוצאות בלבד.

7. אשר להוצאות, אני רואה לנכון לחייב את המבקשת בהוצאות המשיב, אך בסכום מתון בלבד.

אמנם, ראוי היה כי המשיב יידע את ביהמ"ש אודות הארכה שניתנה בהסכמה, ויידע את המבקשת אודות כוונתו לבקש פסק דין; אלא שהמבקשת מצדה הניחה כי עומדת לה ארכה בלתי מוגבלת להגשת כתב הגנה, מבלי שהסכמה כזו תעלה על הכתב, ומבלי שהדבר יובא לידיעת ביהמ"ש. היה על המבקשת לפנות לביהמ"ש, לבקש ארכה להגשת כתב הגנה, עם או בלי הסכמת הצד השני, על מנת שלביהמ"ש יהיה ידוע, כי בכוונתה אמנם להתגונן מפני התביעה. אילו עשתה כן, לא היה ניתן נגדה פסק דין בהעדר הגנה, ושוב – ניתן היה למנוע את הצורך בדיון בבקשה זו. לאור הזמן הרב שחלף לאחר שאושרה למבקשת ארכה להגשת כתב הגנה, מבלי שזו נקטה פעולה כל שהיא, אני סבורה כי יש לחייבה בהוצאות המשיב, אם כי, כאמור, בסכום מתון.